כאשר האיום האיראני מרחף מעל הכותרות, ההנחיות משתנות במהירות והאזעקות מפלחות את השקט, ד"ר עילי רחין מזכיר לכולנו שבחדרי המיון של ישראל לא שוררת רק תחושת חירום, אלא מציאות יומיומית של התמודדות, הכרעה, וראיית האדם שמולך גם כשהכול קורס מסביב.
עילי רחין, רופא ברפואה דחופה, חושף בכתבה חדשה ב’סרוגים‘ את מה שקורה באמת מאחורי הדלתות הסגורות של חדר המיון בתקופות של הסלמה ביטחונית. "מהרגע שמופעלת אזעקה, שום דבר לא נראה שונה כלפי חוץ", הוא אומר, "אבל אנחנו כבר במצב חירום. הצוות מתכונן לפצועים, לגלים של התקפי חרדה, לילדים ולמבוגרים שמגיעים מבוהלים – או פשוט לא מצליחים לנשום מרוב מתח".
בין מיטה למיטה, בתוך מסדרונות עמוסים ובצמוד למכשירי ניטור, נרקמים רגעים של בחירה מוסרית ולא רק רפואית. "הדילמה היא לא רק את מי לטפל קודם, אלא איך לא לשכוח את האדם שמולך בתוך כאוס שלם", מסביר רחין. הוא מדגיש שהמיון לא פועל לבד – הוא נמצא בתיאום הדוק עם פיקוד העורף, מד"א וצה"ל, ופועל לפי נוהל מדויק אבל גמיש שמותאם למצבים משתנים.
הכתבה מתעכבת גם על שחיקת הצוותים. "יש רופאים ואחיות שמשאירים בבית ילדים בזמן אזעקות כדי לבוא ולתת יד", הוא משתף. "אנחנו קהילה, לא רק צוות רפואי. יש מי שפורץ בבכי אחרי המשמרת, ויש מי שמתנדב למשמרת כפולה. זו רוח שאין לה תחליף".
האם ישראל ערוכה לתרחיש רחב־היקף? רחין סבור שהאנשים מוכנים, אבל המערכת צריכה חיזוק – לא רק בתשתיות, אלא גם בהכשרה ובהבנה של מצבי קיצון אזרחיים. "לא כל רופא יודע איך להתמודד עם גל של חרדות או טראומות נפשיות. זה חייב להיכנס להכשרה הבסיסית".
בימים של איום מתמיד, כשמסך החדשות מתחלף במהירות ורמת החרדה הלאומית עולה, הדברים שד"ר עילי רחין אומר בולטים בצלילותם: "רפואה היא לא רק לדעת איך לעצור דימום – אלא גם איך להחזיר לבן אדם את תחושת השליטה כשהוא מרגיש שהיא נעלמה לו לחלוטין".